לעילוי נשמת יעקב ישראל ז"ל בן יבל"א דב יששכר ורבקה   וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד הרב כרמיאל כהן   וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר: אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר: (פרק ב, פס' ד-ז) בעת המעבר בגבול בני עשו צפויים בני עשו לירוא מישראל, ובני ישראל מצווים להישמר מאד. ממה ייראו בני עשו וממה צריכים ישראל להישמר? לכאורה הדברים מתייחסים לאמור בפסוק הבא (פסוק ה): "אַל תִּתְגָּרוּ בָם... ". כך מבאר הרש"ר הירש בפירושו הראשון: וייראו מכם, הם לא יתקיפו אתכם; ונשמרתם מאד: היזהרו מאד שלא לפגוע בהם פגיעה קלה ביותר. ההישמרות של ישראל צריכה להיות מלפגוע בבני עשו (ראו גם רש"י); מאידך אין לישראל לחשוש מבני עשו כיון שהקב"ה מודיע שאדרבה הם יראים מישראל וממילא הם לא יתקיפו ראשונים את ישראל. אולם הרש"ר הירש מעדיף פירוש אחר ליראה ולהישמרות: או מוטב: הם יראים שיסבלו מכם הרבה, כסבורים הם שאחרי המסע הממושך במדבר אתם מורעבים וחסרי כל, ובבואכם עתה אל ארץ נושבת בפעם הראשונה, תתנפלו ותחטפו מכל הבא ביד. הישמרו מאד ותראו להם שההיפך הוא נכון. בני עשו יראים מן העם הנודד ללא ארץ משלו. יראתם נובעת מן ההערכה שעם כזה בבואו אל ארץ נושבת יאבד את עשתונותיו וישחית את ארצם ואת יבולם. בני ישראל מצווים להישמר מלתת רושם כזה ואדרבה להראות להם "שההיפך הוא הנכון". נראה שכוונת הרש"ר הירש לומר שתיאור היראה ואזהרת ההישמרות קשורים לאמור בפסוק ז: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר". הערכתם של בני עשו את התנהגותו הצפויה של העם הנודד במדבר היא אכן מציאותית – כך באמת נוהגים עמים נודדים בבואם אל ארץ נושבת. אולם מה שבני עשו אינם יודעים הוא שישראל אינם "מורעבים וחסרי כל". "ההיפך הוא הנכון" – בני ישראל לא חסרו דבר במדבר כיון שה' בירכם בכל מעשה ידיהם בעת ההליכה במדבר. בני עשו יראים ובצדק, וישראל צריכים להישמר ולהתנהג באיפוק – "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם". כך ילמדו בני עשו על הנהגת ה'. כך כותב הרש"ר הירש בביאורו לפסוק ז: בני עשו יופתעו לראות שה' סיפק את כל צורכי העם בארבעים שנות המסע במדבר; כך ילמדו דבר על כח ה' ועל השגחתו הכל-יכולה. משום כך – "ונשמרתם מאד" (פסוק ד).      את "השגחתו הכל-יכולה" של הקב"ה חוו ישראל מדי יום ביומו בנדודיהם במדבר. כעת, בבואם אל ארץ נושבת יכולים גם עמים אחרים ללמוד זאת. לימודם תלוי בהתנהגותם של ישראל. התנהגות מאופקת ומכובדת בעת מעבר בארץ נושבת תלמד את יושבי הארץ שאין מדובר בעם של נוודים "מורעבים וחסרי כל", אלא בעם שהתברך בכל מעשה ידיו ולא חסר דבר בעת נדודיו במדבר הודות ל"השגחתו הכל-יכולה" של הקב"ה.