מסכת ביצה עוסקת בהלכות יום טוב. הלכות אלו נוהגות מהתורה ששה ימים בשנה: ראשון ושביעי של פסח, ראשון ושמיני של סוכות, שבועות וראש השנה.

סוגיית מוקצה צריכה תלמוד, כיצד יכול להיות שהלכה כרבי שמעון שאין מוקצה, והרי דיני מוקצה מלווים אותנו על כל צעד ושעל? כדי לענות על שאלה זו צריכים להבין מהו "מוקצה".

לראשונים כמה הבנות בהסבר הדין, אבל ההבנות אינן מפורשת בדבריהם. יש ללמוד את הראשונים בעיון רב ולדייק מדבריהם כיצד הם מבינים את מהות הדין.

הגמ' מביאה שני הסברים נוספים לאיסור לאכול ביצה שנולדה ביום טוב. תוס' מאריך בדיון לגבי הגזרות המובאות בגמ'. דיון התוס' חשוב מאוד הן לגבי דיני מוקצה והן לגבי דיני מלאכת אוכל נפש ביום טוב, אבל לא נעסוק בו כעת אלא במקומו.

הסוגיה עוסקת בדיני ספק ובדיני תערובות של ביצה שנולדה ביום טוב. לסוגיה שני מוקדים:

א. דין ביצה שנולדה ביום טוב.

ב. דיני ספקות ודיני תערובות.

הראשונים מאריכים בדין השני, אך אנו נתמקד בראשון ונעיין בשני מקופיא בלבד.

סוגייתנו פותחת סדרה של שלוש סוגיות הדנות בשני מועדים הסמוכים זה לזה האם יש להם קדושה אחת והם כמועד אחד ארוך, או שיש להם שתי קדושות, והם שני מועדים שונים.

לשאלה זו כמה נפקא מינות:

א. עירוב תחומין. אם לשני המועדים קדושה אחת, ניתן לערבם בעירוב אחד בלבד, אם יש להם שתי קדושות, ניתן לערב במועד הראשון לצד מזרח, ובמועד השני לצד מערב.

ב. מוקצה. אם שני המועדים קדושה אחת, דבר המוקצה במועד הראשון מוקצה גם במועד השני, אם יש להם שתי קדושות, המוקצה ביום הראשון אינו חייב להיות מוקצה ביום השני.

סוגייתנו דנה בשבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, והיא מחדשת שניתן לאסור מיום ליום לא רק מדין "קדושה אחת" אלא גם מדין "הכנה דרבה".

סוגייתנו עוסקת בשני ימים טובים של גלויות, אם הם קדושה אחת וביצה שנולדה בראשון אסורה בשני או ששתי קדושות להם, וביצה שנולדה בראשון מותרת בשני.

רב ושמואל סוברים שמעמד יום טוב שני של ראש השנה שונה מיום טוב שני של גלויות. הראשונים דנים בטיב השינוי, ולדיון זה נפקא מינה להלכה.

חכמים התירו איסורי דרבנן כדי לאפשר קבורת מת ביום טוב. גדרי ההיתרים נידונים בגמ' ובראשונים.

סוגייתנו עוסקת בשני מושגים: א. "מוקצה". ב. "מתיר עצמו בשחיטה". המושג הראשון מוכר, והמושג השני צריך תלמוד.

בדיון הגמ' בדין מוקצה מתחדשות הלכות.