מסכת ברכות פותחת את סדר זרעים למרות שאינה עוסקת במצוות התלויות בארץ. הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה [עמ' מד בהוצאת י. שילת] מבאר שיש קשר בין מסכת ברכות לסדר זרעים. הרמב"ם מבאר שרבי התחיל את המשנה בסדר זרעים "היות שהדיון בו במצוות המיוחדות בצמח הארץ, וצמח הארץ הוא מזון החי, ואלמלא היה האדם חי בלקיחת המזון לא היתה אפשרית לו עבודת ה' בשום אופן מאפניה, ולפיכך הקדים הדבור במצות המיחדות בצמח הארץ". ממשיך הרמב"ם ומבאר שרבי פתח את סדר זרעים במסכת ברכות "וטעם זה שהרופא הבקי כשירצה לשמור בריאות הבריא כמות שהיא יגש תחלה לתיקון המזון. ולפיכך ... התחיל בברכות כי מי שיאכל, לא יוכל לאכול עד שיברך, ולכן ראה שהראוי ביותר לפתוח הדבור בברכות, כדי לתקן המזון תקון מוסרי" [הרמב"ם מבאר שהעיסוק בקריאת שמע ותפילה הוא אגב גררא. כיוון שרבי רצה לפתוח בברכות הנהנין והמזון הוא נזקק להשלים את כל ענייני ברכות, וכיוון שלא ניתן להקדים את ברכות קריאת שמע לפני הקריאה עצמה, לפיכך הוא פתח במצות קריאת שמע]. הרמב"ם מסביר שברכות הם התיקון המוסרי של המזון, ולכן הם פותחים את הסדר העוסק במזון מן הצומח.

לימוד מצוה מהתורה מתחיל בעיון בפרשה בתורה, במפרשיה ובמוני המצוות. ניתן ללמוד ממקורות אלו על מהות המצוה וגדריה.

להשלמת הנושא שפתחנו בו, נעסוק בדין שאינו מובא במסכת ברכות אלא במסכת פסחים. אנו מפסיקים בין "שמע ישראל" לבין "ואהבת", ואומרים בלחש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הפסקה זו אינה ברורה, וגם ההקפדה על אמירת מילים אלה בלחש צריכה תלמוד.

סוגייתנו עוסקת בתחילת זמן קריאת שמע של ערבית, ומביאה שיטות רבות של תנאים שנחלקו בדין זה. הראשונים מפרשים את שורש המחלוקות ואת היחס בין השיטות השונות.

לאחר שעסקנו בשיטות התנאים נעבור לעסוק בפסק ההלכה. הראשונים האריכו לדון בפסק ההלכה מפני שהמסקנה העולה מהסוגיה סתרה את המנהג המקובל בתקופת הראשונים. הראשונים עמלו ליישב את המנהג עם מסקנת הסוגיה. מדברי הראשונים למדים אנו על זמן קריאת שמע, וגם על יסודות מרכזיים בקשרים שבין קריאת שמע לברכותיה, ובין קריאת שמע לתפילת ערבית.

הגמ' עוסקת במספר המשמרות שיש בלילה, והראשונים מפרשים מהי הנפקא מינה בכך [בסוגיה גם דיון על תפילה קצרה, ועל פירוש הקדיש, אך אנו לא נעסוק בנושאים אלו כעת. בתפילה קצרה נעסוק בפרק רביעי [כט:], ובפירוש הקדיש בפרק שלישי [כא:].

סוגייתנו מביאה ברייתא העוסקת בסייג שעשו חכמים כדי שלא תחטוף את האדם שינה ויפסיד מצות קריאת שמע, ונחלקו הראשונים מהו הסייג.

גם סוגיה זו, כמו סוגיית תחילת זמן קריאת שמע, עוסקת בעימות בין סוגיית הגמ' לבין המנהג המקובל. מסקנת סוגיית הגמ', שיש לסמוך גאולה לתפילה גם בתפילת שחרית וגם בתפילת ערבית. אולם בתקופת הגאונים והראשונים נהגו להפסיק בין גאולה לתפילת ערבית באמירת "ויראו עינינו", ובאמירת קדיש. מתירוצי הראשונים מתחדדת לנו הבנת חיוב סמיכת גאולה לתפילה.

הבעייתיות של חיוב סמיכת גאולה לתפילת ערבית, נובעת לא רק מהמנהג המקובל, אלא גם מהלכה פסוקה. אנו פוסקים שתפילת ערבית רשות. האם פסק זה אינו סותר את החיוב לסמוך גאולה לתפילה? האם ניתן לחייב לסמוך גאולה לתפילה, כשאין חיוב להתפלל את התפילה? הראשונים חלוקים בשאלה זו.

דפים אלו עוסקים בעיקר באגדתות, אך בין האגדתות משתרבבות גם מספר הלכות. אנו נלמד תחילה את הגמ' בלימוד בקיאותי, ואחר כך נחזור ונעיין בחלק מההלכות המובאות בגמ'. את שאר ההלכות הקשורות למסכת ברכות נלמד בהמשך המסכת, ואת ההלכות שאינן קשורות למסכת ברכות לא נלמד כלל.

סוגייתנו אוסרת להתפלל אחורי בית הכנסת ולהפנות את הגב לבית הכנסת. נחלקו הראשונים מהו "אחורי בית הכנסת", האם זהו הצד שבו פתח הכניסה, והמפנה גבו מתפלל לכיוון ההפוך מכיוון התפילה של שאר המתפללים, או שזה הצד שבו ארון הקודש, והמפנה גבו לארון הקודש, מתפלל לכיוון התפילה של שאר המתפללים.