הרמב"ם מונה בהלכות שביתת עשור ארבע מצוות, שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה

התורה [ויקרא כג, כז] מצוה: "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם". המשנה פורטת את חובת עינוי נפש לפרטים וקובעת שיום הכיפורים אסור בחמישה דברים: א. אכילה ושתיה. ב. רחיצה. ג. סיכה. ד. נעילת הסנדל. ה. תשמיש המיטה. נשאלת השאלה האם הפירוט של המשנה הוא הגדרת מצות עינוי נפש, וכולם מהתורה, או שהמשנה מוסיפה דינים נוספים שאינם כלולים במצות התורה? האם כל האיסורים הללו ברמה אחת או שיש הבדל ביניהם בחומרת האיסור?

תוך כדי דיון בפירוש המשנה מביאה הגמ' מחלוקת אמוראים לגבי חצי שיעור. מחלוקתם אינה מחלוקת ייחודית ליום הכיפורים, אלא מחלוקת כללית בכל מאכלות אסורות.

הגמ' מביאה מקורות מפסוקים לחמשת האיסורים המובאים במשנה. נשאלת השאלה האם חמשת העינויים אסורים מהתורה, או שהלימוד אסמכא בעלמא, ורחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה אסורים רק מדרבנן.

איסור רחיצה ביום הכיפורים חמור יותר מאיסור רחיצה בתעניות ציבור ומאיסור רחיצה באבילות. למרות החומרה של איסור רחיצה ביום הכיפורים, הגמ' מביאה היתרים רבים לדין זה. מדינים אלו ניתן ללמוד על חומרת האיסור [דאורייתא או דרבנן] ועל מהותו.

סיכה היא אחד מארבעת העינויים שאין בהם כרת, אבל הדין, שמקורו במשנה בשבת ומובא בסוגייתנו, שסיכה כשתיה, מעמידו באור ייחודי.

לדין סיכה כשתיה השלכות רבות, מעבר לגדרי עינויים ביום הכיפורים.

בגדרי איסור נעילת הסנדל, יש לברר שתי נקודות:

א. הגדרת סנדל.

ב. האם האיסור ביום הכיפורים תלוי בהגדרה פורמאלית של סנדל, או בתחושת עינוי.

הגדרת סנדל משמעותית גם לדין חליצה וגם לדין הוצאה בשבת, ולכן חובה ללמוד בנוסף לסוגייתנו גם סוגיה במסכת שבת וגם סוגיה במסכת יבמות. בין הסוגיות ישנן סתירות, ולכן צריך ללמוד תחילה כל סוגיה בנפרד, ואחר כך לחבר את כולן יחד.

במשנה נאמר שתשמיש המיטה אסור ביום הכיפורים, הראשונים מוסיפים שאף קרבה בין איש לאשתו אסור.

שיעור אכילה בכזית. האוכל כזית מאכלות אסורות לוקה, והאוכל כזית של מצוה יוצא ידי חובתו. ביום כיפור אין איסור "אכילה" אלא חובת עינוי, ולכן שיעור החיוב הוא ככותבת הגסה, שיעור של "יתובי דעתיה". הגמ' דנה בגדר שיעור זה.

כפי ששיעור אכילה ביום הכיפורים שונה משיעורי אכילה בכל התורה, כך שיעור שתייה ביום הכיפורים שונה משיעור שתייה בכל התורה – בכל התורה השיעור ברביעית, וביום הכיפורים השיעור כמלא לוגמיו.