שני הפרקים הראשונים במסכת סוכה עוסקים במצוה אחת מהתורה: "והמצוה הקס"ח היא שצונו לישב בסוכה שבעת ימים בימי החג כלם והוא אמרו יתעלה 'בסוכות תשבו שבעת ימים'" [ספר המצוות לרמב"ם עשה קסח].

המשנה מביאה מחלוקת תנאים האם יש גובה מכסימאלי לסוכה. האמוראים נחלקו האם הגובה המכסימאלי הוא דין בסכך או דין ברשות.

נחלקו בית הלל ובית שמאי בשטח המינימאלי של סוכה, ונחלקו הראשונים האם התנאים נחלקו בדין תורה או בגזרה דרבנן.

הגמ' דנה באפשרות למעט את גובה הסוכה על ידי כרים וכסתות או על ידי תבן ועפר. כשהתבן והעפר משמשים כמילוי המיועד לשינוי מבנה השטח, הם חלק מהמבנה, וודאי שהם ממעטים את גובה הסוכה. נשאלת השאלה האם גם תבן ועפר הנמצאים בסוכה לצורך אחסונם יכולים למעט מגובה הסוכה.

סוגייתנו עוסקת בסכך שמקצתו מעל עשרים אמה ומקצתו מתחת לעשרים אמה, מקצתו מעל עשרה טפחים ומקצתו מתחת לעשרה טפחים. הדינים בסוגייתנו ברורים, אבל אחד מהם סותר גמ' בעירובין המחדשת דין שקשה להבינו.

סוגייתנו עוסקת בדיני דפנות והיא מכשירה דופן עקומה ודופן שנוצרה על ידי דין לבוד. בדין דופן עקומה ולבוד לא נעסוק כעת, כיוון שהסוגיות בהמשך הפרק מרחיבות בדינים אלו. נעסוק בדין חקק להשלים דופן לעשרה, תוך כדי התמקדות בהשוואה בין דופן סוכה לבין מחיצה בשבת.

בסוגיה הקודמת עסקנו בהבדל בין דפנות סוכה למחיצות שבת. בסוגיה זו אנו ממשיכים בנקודה זו, ואנו צריכים לברר האם הדיון של הסוגיה מתייחס לדין סוכה בלבד או תקף אף בהלכות שבת.

הגמ' דנה מהו המקור שסוכה שאינה גבוהה מעשרה טפחים פסולה. מהמקורות השונים ניתן ללמוד על מהות הדין.

הסוגיה עוסקת במספר הדפנות. מהבדלי הדינים בין הדופן השלישית לבין שתי הדפנות האחרות ניתן ללמוד הבנות יסוד בדיני הדפנות.