במסכת ראש השנה ארבעה פרקים, שני הפרקים הראשונים עוסקים בדיני קידוש החודש, ושני הפרקים האחרונים עוסקים בדיני ראש השנה. דיני ראש השנה מורכבים משלושה נושאים:

א. דיני השופר.

ב. דיני התקיעה.

ג. דיני תפילות היום.

המשנה הראשונה של פרק שלישי מהוה המשך של שני הפרקים הראשונים, והיא עוסקת בדיני קידוש החודש. קידוש החודש מתבצע על ידי בית דין, ולכן הלכות בית דין של דיני נפשות וממונות נוהגות גם בקידוש החודש. סוגייתנו עוסקת בשלושה מדיני בית הדין:

א. דנים ביום ולא בלילה.

ב. "לא תהא שמיעה גדולה מראיה" – בית דין יכול לדון על פי ראיית עיניו.

ג. "עד נעשה דיין".

דינים אלו אינם קשורים להלכות ראש השנה, ולכן נעסוק בדין הראשון מקופיא בלבד, ובשני הדינים האחרים לא נעסוק כלל.

סוגייתנו עוסקת בהגדרת המין הכשר לשופר. יש להבין האם "שופר" הוא מושג הלכתי, וניתן לתקוע רק בקרן שהתורה קראה לה שופר, או ש"שופר" הוא מושג מציאותי, וכל כלי נשיפה הנעשה מקרן של בהמה מוגדר כשופר.

המשנה קובעת מהו השופר שתוקעים בו בראש השנה. נשאלת השאלה האם שופר זה מעכב, ומשנה זו חולקת על המשנה הקודמת, או ששופר זה אינו מעכב והמשניות אינן חלוקות.

בגמ' חמישה נושאים:

א. שמיעת קול שופר ביחד עם קול אחר [תרי קלי].

ב. שילוב תקיעת שופר עם תרועת חצוצרות במקדש.

ג. ציפוי פי השופר בזהב ובכסף.

ד. נוסח ברכת זכרונות.

ה. התוקע תקיעה ארוכה כדי שיעלו לו לשתי תקיעות [בדין זה לא נעסוק כעת].

הגמ' דנה כיצד ניתן לתקוע בשופר ובחצוצרה ביחד, והרי "תרי קלי לא משתמעי".

הגמ' עוסקת בדין המשנה שתוקעים גם בשופר וגם בחצוצרות, ומסבירה שדין זה אמור במקדש בלבד. הראשונים דנים מדוע כיום אין מריעים בחצוצרות בתעניות אלא בשופר בלבד. לא נעסוק כעת בדין זה כיוון שעסקנו בו במסכת תענית [עמ' 29].

סוגייתנו עוסקת בשופר שנסדק וניקב. דין שופר שנסדק פשוט יחסית, ודין שופר שניקב מאוד מורכב.

המשנה אומרת: "[שופר] שניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול". פירוש הביטוי "מעכב את התקיעה" שקול השופר השתנה מקולו המקורי. במשנה לא ברור האם דין "מעכב את התקיעה" נאמר לפני הסתימה או אחריה. ניתן לפרש שהנקב שינה את קול השופר, והשופר פסול למרות שהסתימה מחזירה את הקול המקורי של השופר, וניתן לפרש שאם הסתימה מחזירה את הקול המקורי השופר כשר, והוא פסול רק כשהסתימה משנה את קול השופר.

המשנה אומרת "ניקב וסתמו", ניתן לפרש ששינוי הקול פוסל אף כשלא סתמו [והמשנה אומרת "סתמו" לחדש גם את דין הסתימה], וניתן להבין ששינוי הקול פוסל רק כשסתמו, אבל נקב בלבד אינו פוסל אף כשהוא משנה את קול השופר.

הגמ' מביאה מחלוקת תנאים לגבי טיב החומר הסותם את הנקב. בברייתא לא מבואר האם היא עוסקת במקרה שהנקב מעכב את התקיעה או במקרה שאינו מעכב את התקיעה, לפיכך חייבים לבאר את היחס בין המשנה לבין הברייתא.